החלטה בתיק ת"א 32093-11-09

1)      בפניי בקשה מטעם הנתבעת/מבקשת לסילוקה על הסף של חלקה הארי של התובענה , אשר הוגשה על ידי התובעים/משיבים בתאריך 29.11.2009 , הן מחמת חוסר סמכות עניינית והן מפאת אי תשלום מלוא אגרת בית-המשפט . 

2)      התובעים הינם אם ובנה בעלי הזכויות של דירת מגורים הממוקמת בשטח שיפוטה של המועצה המקומית ראש-פינה הידועה במרשמי המקרקעין גוש מספר 13946 בחלק משטח החלקה שמספרה 54 (להלן : " הבית ") . הנתבעת הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה , אשר בנתה בחלקת מקרקעין הגובלת בביתם של התובעים קניון /מרכז מסחרי הידוע בכינויו "חאן ראש-פינה" (להלן : " הקניון ") . בתאריך 19.2.2007 נתנה הועדה המקומית היתר בנייה לנתבעת לצורך בניית הקניון בהתאם לדרישות התב"ע , ואילו בתאריך 26.2.2008 ניתן על ידי  המועצה  המקומית לתו"ב היתר לבניית חניון הרכבים של הקניון .

3)      במסגרת כתב התביעה , עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לשפותם בסכום מצטבר של 360,000 ש"ח בשל נזקים מצטברים שנגרמו להם במהלך תקופת בניית הקניון . בין היתר , עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לשפותם בגין נזק לא ממוני במהלך תקופת הבנייה ולאחריה בסכום כולל של 100,000 ש"ח (50,000 ש"ח לכל ראש נזק) , בגין ירידת ערך הבית שבבעלותם בסך של 240,000 ש"ח וכן בגין נזקים נוספים בסכום מצטבר של 20,000 ש"ח . עם זאת , ציינו התובעים בכתב התביעה , כי הינם מעמידים את גובה התביעה על סכום של 250,000 ש"ח בלבד בשל חוסר יכולת לשאת במלוא תשלומי אגרת ביהמ"ש .

4)      לשיטת הנתבעת , במקרה דנן מתקיים עקרון "ייחוד העילה" המקנה לוועדה המקומית לתכנון ובניה סמכות עניינית בלעדית לדון בתובענות שעניינן דרישה לשיפוי בגין נזק לא ממוני בתקופה שלאחר השלמת בניית הקניון וכן בגין ראש הנזק שעניינו ירידת ערך המקרקעין מכח הוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה ,  תשכ"ה - 1965 .  הנתבעת אף מוסיפה ומדגישה , כי מאז מתן פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 1188/92 הועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים נ' ברעלי , פ"ד מט(1) , 463 , 473 הורחבו סמכויותיהן של הועדות המקומיות לתו"ב לשפות את הנפגעים בגין נזקים "עקיפים" שמקורם במטרדים השונים אשר נגרמו במהלך תקופת הבנייה , ובכלל זאת בגין חסימת דרכי האוויר , רעש , חסימת האור , זיהום אויר (ריחות) , חסימת נוף וכו' . עם זאת , הנתבעת מדגישה , כי איננה מבקשת להורות על מחיקת ראש הנזק שעניינו שיפוי בגין נזק לא ממוני לכל אורך תקופת הבנייה וכן לעניין הראש הנזק שעניינו שיפוי בגין נזקים כלליים .

5)      בתגובה לבקשה מדגישה התובעת , כי עילת התביעה בתיק זה איננה קשורה כלל באישור התוכנית הפוגעת , אלא בירידת ערך ונזקים לא ממוניים שמקורן בפעולות אשר נבעו ישירות מאופן ביצוע הבנייה על ידי הנתבעת , לרבות גרימת סדקים וחדירת לכלוך בשטח ביתם של התובעים .

דיון והכרעה :

6)      כידוע , המדיניות השיפוטית הנוהגת נוקטת משנה זהירות בסילוק תביעה על הסף, על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (ראה : ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155­, 156; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4)721 , ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב-יפו, פ"ד מ(2) 668 ; אורי גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי , עמודים 166­-168 (מהדורה תשיעית, 2007); על כן, במקרים בהם עשוי התובע לזכות בסעד אם יוכיח את העובדות להן הוא טוען, ואפילו יהא עליו לתקן לשם כך את כתב תביעתו - ולעתים יכול בית המשפט להביע דעתו בהקשר אחרון זה אזי אין למהר לסלק את התביעה על הסף תוך שיפוי הצד שכנגד באמצעות חיוב התובע בגין ההוצאות שנגרמו ליתר הצדדים הרלוונטיים לתיק (ראה : רע"א 8263/08 אריאל שגיא ואח' נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ מיום 27.10.2008) .

7)      ככל שהתביעה מבוססת על סעיף 197 לחוק התכנון והבניה דינה להדחות בין בשל התיישנות ובין בשל כך שאין מקום לאפשר לתובע לעקוף את ההליכים הקבועים בחוק ולהגיש תביעתו במישרין לבית משפט במסגרת תיק "אזרחי" . לעניין זה יפים קביעותיו של ביהמ"ש העליון בעניין  דנ"א 3768/98 קרית בית הכרם בע"מ נ' הועדה המקומית , פ"ד נו(5), 49 שם נקבע כדלקמן:" ... בעלים לא יוכל ליהנות מזכותו לפיצויים, אשר התיישנה. טענה שיש לבעל מקרקעין על שלא קיבל פיצויים בגין התוכנית הפוגעת וזו התיישנה, יש לו אל עצמו  בלבד, ואין הוא רשאי על סמך טענה זו להתעלם מההסדרים הקבועים בחוק כאילו אלו אינם חלים עליו.ב.....וכאן המקום לעמוד על ההשתלשלות בדין בדבר אורך תקופת ההתיישנות להגשת תביעת פיצויים על ידי מי שזכויותיו במקרקעין נפגעו עקב תוכנית, ועל החשיבות של קציבת תקופת ההתיישנות על מנת שרשויות התכנון תדענה תוך זמן סביר את התחייבויותיהן בגין החובה לשלם פיצויים. בשאלה זו דנה השופטת ביניש, בבג"ץ 7250/97  סולימאני נ' שר הפנים פ"ד נד (3) 783 ואלה דבריה שם, המקובלים עלי:'כדי שהנטל המוטל על הרשות לא יכביד באופן בלתי סביר על דרך פעולתה, קבע המחוקק בצד חובת הפיצוי תקופת התיישנות קצרה יחסית להגשת תביעות בגין הפיצוי, ההיסטוריה החקיקתית של הוראת סעיף 197 מלמדת, כי במשך השנים התחזקה ההכרה בצורך לאפשר לבעל המקרקעין אשר נפגע על ידי תכנית לממש את זכותו לתבוע פיצוי בגין הפגיעה, ולפיכך האריך המחוקק את התקופות להגשת התביעות" .

8)      עיון בכתב התביעה מעלה , כי עיקרה של עילת התביעה מפורטת בסעיפים 38 - 56 לכתב התביעה , כאשר עיון בסעיפים אלו מצביע על כך, כי התובעים סבורים שיש לשפותם בגין ראשי הנזק הללו נוכח התנהלותה הרשלנית של הנתבעת מאחר וזו בנתה את הקניון בסמיכות לבית ו/או נמנעה מלמקם את חנויות המזון הממוקמות בקניון בכיוון החזית הפונה אל עבר ביתם . עוד גורסים התובעים , כי הנתבעת פעלה ברשלנות בכך שנמנעה מלהוסיף לקיר המפריד בין הקניון לבין הבית תוספת גובה של שני מטרים נוספים ובכך שמנעה משוכרי חנויות המזון שלא לגרום לתובעים למטרדי רעש וריח ו/או מלאכוף עליהם מלפרוק סחורות בסמוך לבית . עוד טוענים התובעים , כי התובעת פעלה ברשלנות בכך שלא טרחה להקים קיר אקוסטי החוצץ בין הבית לבין הקניון לצורך הפחתת הרעש שנגרם במהלך עבודות הבנייה . לשיטת התובעים , הנתבעים הפרו את הוראות התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר מציוד בנייה) , תשל"ט - 1979 שענייניו ביצוע עוולת המטרד ליחיד במהלך תקופות הבנייה , ובד בבד אף ביצעו עוולה נזיקית מכח הוראת סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) בשל הפרת חוק התכנון והבנייה והתקנות שלפיו .

9)      התובעת צירפה לכתב התביעה , בין היתר , התכתבויות רבות משנת 2009 בין מהנדס הועדה המקומית לתו"ב "אצבע הגליל" (מר אבנר סבג) , לבין הנתבעת והמועצה המקומית ראש פינה מהן עולה , כי מהנדס הועדה פנה אל המשרד לאיכות הסביבה במהלך ביצוע העבודות לאחר שהבהיר בפני אנשי הנתבעת וכן בפני התובעים כי עליהם לבצע מדידות רעש בהתאם להנחיות המשרד לאיכות הסביבה וכן להתקין מיגון אקוסטי על מנת להפחית את עוצמת הרעש הנובעות מעבודות הבנייה . בנוסף לכך , צירפה התובעת חוות-דעת שמאית מטעם המהנדס ושמאי המקרקעין , מיכאל קרבצ'יק ("מיכאל הנדסה") , מיום 1.11.2009 לאחר שביקר במקום בתאריך 16.9.2009 . למקרא חווה"ד עולה בבירור, כי היה על התובעים להגיש את תביעתם לועדה המקומית לתו"ב בתוך שלוש שנים ממועד מתן ההיתרים לנתבעת תוך עשיית שימוש בחווה"ד שמטרתה לבחון ולשקלל את הפרמטרים השונים הנדרשים לצורך בחינת ירידת ערכו של הבית תוך בחינת השפעת ה"נזקים הסביבתיים" הנובעים מהקניון (רעש , ריחות כו') על ירידת ערך הבית .

10)  מן המקובץ לדלעיל ברי כי תובענה מעין זו צריכה להידון בהתאם להוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה במסגרת הועדה המקומית לתו"ב (ובמידת הצורך גם בפני ערכאות הערר הקבועות בדין) ולא בפני בית-משפט אזרחי אשר מנוע מלאפשר למי שתובע על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה מלעקוף את ההסדרים הקבועים בחוק התכנון והבנייה , ובמיוחד את תקופת ההתיישנות הקבועה בו (ראה גם : ע"א 6971/93 עיריית ר"ג נ' קרשין , פ"ד נ(5), 481) . עם זאת , בית המשפט העליון הכיר בעבר בכך שהתנהלותה של ועדה מקומית לתכנון ובנייה ביחסיה עם בעלי המקרקעין עליהם חלה תכנית כזו או אחרת , עשויה להביא להארכת תקופת ההתיישנות של תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה כך שגם במקרה ולא הוגשה תובענה לועדה המקומית לתו"ב בהתאם להוראת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה , רשאים הנפגעים לפנות אל שר הפנים לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 197(ב) לחוק ולהאריך את המועד להגשת התביעה , ובמידה והבקשה נדחית , אף להגיש לביהמ"ש עתירה מתאימה כנגד השר בכל הנוגע לסוגיית הארכת המועד להגשת תביעת הפיצויים (ראה : בג"ץ 7250/97 יוסף סולימאני נ' שר הפנים, פ"ד נד(3) 783 ; בר"ם 3781/04 הועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה נ' מרדכי הר ואח' מיום 7.8.2006) .

11)  בהתחשב בכל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

א.         התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך הבית ובגין נזק לא ממוני לעתיד נדחית .

ב.         יתר רכיבי התביעה נותרים בעינם .

ג.          התובעים יגישו לביהמ"ש כתב תביעה מתוקן בהתאם לאמור לעיל בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. כתב הגנה מתוקן יוגש בתוך 30 יום לאחר מכן . ימי הפגרה במניין .

12)  התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה דנן וכן בגין הצורך לתקן את כתבי הטענות בסך של 2000 ש"ח (1000 ש"ח בגין הבקשה ו - 1000 ש"ח בגין תיקון כתבי          הטענות) .  בעקבות השינויים הצפויים בסדרי בית המשפט התיק ייקבע בהמשך ויישלחו זימונים לצדדים . במידת הצורך , תושב אגרת המשפט ששולמה על ידי גזברות ביהמ"ש .

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: